משנת ארץ ישראל על משנה שביעית ב׳:ח׳

8 המשנה היא המשך לקודמתה. שלושה חכמים מוסיפים כל אחד דוגמה נוספת לכלל שנקבע במשנה הקודמת.

9 רבי שמעון השזורי אומר פול מצרי – הוא לוביה תרבותית, כפי שמעיד רבי יונה בוצרייה בירושלמי: "הכן פולא מצריי כד הוא רטיב אינון צווחין ליה 'לובי', כד הוא נגיב אינון צווחין ליה 'פול מצריי' " פול מצרי זה כשהוא לח הם קוראים לו "לובי", כשהוא יבש הם קוראים לו "פול מצרי". ירו', כלאים פ"ח ה"ד, לא ע"ג. אף הוא גידול קיץ, כגידולים שנמנו במשנה הקודמת.

10 שזרעו לזרע מתחילה – המפרשים נחלקו בפירוש המילה "לזרע". הרמב"ם במהדורה קמא פירש: "שזרעו לזרע לקחת ממנו זרע ולא לאכילה". אולם במהדורה בתרא כתב: "הוא שיזרענו כדי לקחת ממנו זרעים לא שיאכלנו ירק" מהדורת קאפח, עמ' קמ, כלומר, לא שיאכלנו ירק אלא שיאכלנו זרעים. רש"י אומר במפורש כדברים אלו: "ודרכן לזורען לירק ולזרע והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו..." ראש השנה יג ע"ב ד"ה פול המצרי. מסתבר כפירושו של רש"י ולשון אחרון של הרמב"ם, שכן בתוספתא פ"ב ה"ה וה"ו נשנו הלכות בשם רבי שמעון השזורי על פול המצרי ועל זריעתו לירק או לזרע, ואין לפרש כי כל ההלכות לא יזכירו את אכילת הזרעים והרי הפול המצרי נאכל כירק, כשהוא לח, או שזרעיו נאכלים, כשהוא יבש. בעל קול הרמ"ז בפירושו למשנתנו כותב "דאין נפקא מינה דלזרוע הזרע ולאכול הזרע תורה אחת להם", ודבריו נראים.

11 כיוצא בהן – דינו של הפול המצרי כדינם של האורז והדוחן וכו' שהולכים בהם אחר ההשרשה, שאם השרישו לפני ראש השנה הם נידונים למעשר ולשביעית כדינם של גידולים בשנה השישית. משנתנו מזכירה רק את הזורע לזרע, אבל הזורע לירק נידון כפרות שביעית שכן ירק נידון כשעת לקיטתו למעשר ולשביעית תוס', פ"ב ה"ה; ירו', לד ע"א.

12 רבי שמעון אומר אפונים הגמלונים כיוצא בהן – הם חומצה תרבותית הידועה בארץ ישראל בשמה הערבי חומוס. הכינוי "גמלונים" משמעו גדול, זרע גדול ואולי בעל גבשושיות. הכינוי "גמלונים" הוא בניגוד ל"אפונים השופין" בעלי קליפה חלקה ודקה. המשנה בכלאים פ"ג מ"ב קובעת שאפונים השופין הם "מין זרעים" ואפונים הגמלונים הם "מין ירק". רבי שמעון חולק על הגדרה זו וסבור שאפונים הגמלונים הם מין זרעים, ונידונים כאורז וכשאר גידולי הקיץ שנאכלים כזרע, ואם השרישו לפני ראש השנה מותרים בשביעית.

13 רבי אלעזר אומר אפונין הגמלונין שתירמלו לפני ראש השנה – רבי אלעזר חולק על קביעתו של רבי שמעון וסבור שאפונים הגמלונים שהשרישו לפני ראש השנה אינם מותרים בשביעית אלא אם הצמיחו את תרמילי הפרי לפני ראש השנה. אם הצמיחו את תרמיליהם – הם מותרים בשביעית ומתעשרים לפי שנת המעשר של השנה השישית. הירושלמי מסביר ש"תירמלו" פירושו "עבדון קנקולין" לד ע"א.

14 בתוספתא נאמר: "רבי יוסה בן כופר אמר משום רבי שמעון שזורי, במי דברים אמורים? בזמן שזרעו לירק חשב עליו לזרעו, אבל אם זרעו מתחלה לזרע, ומקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ראש השנה, אין מעשרין הימנו על מקום אחר, ולא ממקום אחר עליו. אלא כונס גרנו לתוכו ומעשר הימנו עליו... אם זרעו בתחלה לזרע וירק, או שזרעו לזרע וחשב עליו לירק, זרעו מתעשר לשעבר, וירקו בשעת לקיטתו" תוס', פ"ב ה"ה. דברים אלו הם פירוט למשנה. בהמשך התוספתא נאמר: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הגמור שהוא לשעבר, ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבוא. על מה נחלקו על התורמל, שבית שמיי אומרים לשעבר, ובית הלל אומרים לעתיד לבא. נמצאת אומר שלש מדות בירק: פול המצרי שזרעו לירק אף על פי שהשרישו שהשריש לפני ראש השנה, ולקטו לאחר שנה מתעשר ובשעת לקיטתו עישורו, ומתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. אם עשה קצוצים גמורין לפני ראש שנה, זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו" תוס', פ"ב ה"ו. המידה הראשונה היא שירק בשעת לקיטתו עישורו. בדרך כלל ניסוח כזה בא לאחר הצעת מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, ונראה שניתן לשחזר את המחלוקת באופן זה: "בית שמאי אומרים אפונים גמלונים או פול מצרי שזרעו לירק מתעשרים לשעבר, ובית הלל אומרים מתעשרים לעתיד לבוא", ועל כך אמר רבן שמעון בן גמליאל את דבריו שאפונים שתרמלו הם במחלוקת בית שמאי ובית הלל. נמצאנו למדים שרבי שמעון השזורי אולי כבית הלל, ורבי אליעזר כבית שמאי.